במעבר חד - החיים ברילוקיישן - סיון מושקוביץ ואלי ונטורה

אחרי ה-7 באוקטובר: שיר ים בחרה חיים חדשים בפוקט תאילנד

שיר ים תמיד חלמה לטייל בעולם. אחרי ירח הדבש היא אפילו אמרה לבעלה שזה החלום הגדול שלה, אבל כמו אצל רבים מאיתנו, החיים עצמם התערבו: עבודה, שגרה, אחריות.
ואז הגיע ה-7 באוקטובר. הם היו בחו״ל כשזה קרה, ובעלה עזרא גויס למילואים. בתוך הטלטלה הזו שיר ים הבינה דבר אחד: אם הם לא יעשו את זה עכשיו, אולי זה כבר לא יקרה.
חצי שנה לתוך המלחמה הם קנו כרטיס לפוקט, תאילנד. לא היה יעד ברור מראש, הם בדקו גם אירופה, ארגנטינה ומקומות נוספים, אבל חיפשו מקום עם קלילות, שקט ואנשים מחייכים אחרי הטראומה של התקופה. בפוקט הם מצאו בדיוק את זה.
בפרק דיברנו על איך מקימים עסק דיגיטלי מכל מקום בעולם, על הפחדים והאתגרים שבמעבר כזה, ועל הבחירה לא לחכות לגיל 65 כדי לחיות את החיים שרצית. במקביל גם עזרא עשה שינוי: מאדריכל ומרצה בטכניון הוא החליט ללכת עד הסוף עם הצד היזמי שבו ולהפוך למפתח משחקים במשרה מלאה.
דיברנו גם על החיים בפוקט: קהילה ישראלית גדולה, מסגרות בינלאומיות, אנשים מכל העולם ועלויות מחייה שמאפשרות לחיות בקצב אחר.
זה פרק על חלום שלא נדחה יותר, ועל הרגע שבו מחליטים פשוט לצאת לדרך.

הסיפור של יעל וטדי – מהחיים בצל הטרור בירושלים למסעדה מצליחה בברצלונה נגד כל הסיכויים

בפרק הזה אירחנו את יעל, היא ובעלה טדי זוג מירושלים שחיו שנים בתוך מציאות ביטחונית קשה.טדי שירת ביס״מ, ויום אחד דפיקה בדלת בזמן משמרת גרמה ליעל להיות בטוחה שהוא נהרג. זו היתה טעות בזיהוי, אבל האירוע שינה את חייהם.
הם החליטו שהם לא רוצים לחיות בפחד.
תוך חצי שנה מכרו הכל ועברו לברצלונה עם שני ילדים ובלי לדעת ספרדית, במטרה לפתוח מסעדה. שנה של בירוקרטיה וטעויות, ואז פתיחה ב-2019. חצי שנה אחרי – קורונה. סגירה, חובות, כמעט פשיטת רגל.
כשהכל כמעט נגמר, הם החליטו להתחיל מחדש לבד: הוא במטבח, היא עושה הכל.
היום מסעדת Edenova מצליחה, והמשפחה בנתה חיים חדשים.
זה פרק על אומץ, על משבר, ועל ההחלטה לקום שוב גם כשכבר אין כוח.לינק למסעדה: 

תושבות מס, רילוקיישן והטעויות היקרות: רו״ח אייל סנדו מסביר הכול

בפרק מיוחד אירחנו את רו״ח אייל סנדו ממשרד אלמקייס פתרונות מיסוי, משרד נישה המתמחה במיסוי בינלאומי ורילוקיישן.
דיברנו על אחת הסוגיות הקריטיות ביותר לכל מי שעוזב את ישראל או מתכנן מעבר – תושבות מס. איך קובעים אותה בפועל? מה בוחנת רשות המסים? האם מספיק לעבור מדינה כדי לנתק תושבות? ומהן הטעויות שיכולות לעלות ביוקר שנים קדימה?
נגענו גם בנושא תושבים חוזרים ועולים חדשים – מי נחשב תושב חוזר רגיל, מי תושב חוזר ותיק, ומה ההבדל מבחינת הטבות מס. דיברנו על תקופת 10 השנים, על פטורים מדיווח וממס, ועל המשמעות של חזרה לישראל אחרי תקופה ארוכה בחו״ל.
המסר המרכזי מהפרק ברור: כל מי שעזב בשנה האחרונה או שוקל לעזוב חייב להתייעץ עם רואה חשבון שמתמחה ספציפית במיסוי בינלאומי. זה תחום מורכב, רגולטורי, ומשתנה – והחלטות לא נכונות עלולות ללוות אתכם שנים.
פרק חובה לכל מי שנמצא בין ישראל לעולם.קישור לאתר של אלמקייס מיסוי בינלאומי 

המסע של יולית מסינגפור דרך איטליה ועד לונדון: עורכת הדין שסירבה לחזור למירוץ העכברים

יולית קהלני חוני חיה את מה שרבים היו מגדירים “המסלול המושלם”: בית חדש בקיבוץ רמת דוד, קריירה כעורכת דין בבית משפט, ילדים במסגרות, יציבות ברורה. אבל טיול קצר לשוויץ וערב אחד עם כוס יין בשעה חמש אחר הצהריים גרמו לה לשאול שאלה שלא עזבה אותה – האם החיים חייבים להיראות כמו מירוץ אינסופי?
כשהגיעה הצעת שליחות לסינגפור, הם החליטו ללכת על זה כחוויה זמנית. מה שהתחיל כהרפתקה הפך למסע של גילוי עצמי. יולית תכננה לעשות דוקטורט, אבל דווקא שם, רחוק מהזהות המקצועית המוכרת, התחילה לחפש כיוון חדש. הקורונה האיצה תהליכים, והיא נכנסה לעולם ההשקעות הפסיביות, אמזון, וייעוץ לסלרים – עד שהקימה את Eiva, חברה בינלאומית להשמה והעצמת עובדים מרוחקים.
אחרי ארבע שנים בסינגפור הם כמעט חזרו לישראל. הילדים נרשמו לבתי ספר, המשפחה חיכתה, הכול כבר היה סגור. ואז, ערב אחד במרפסת, הם עצרו ושאלו: האם אנחנו באמת רוצים לחזור למירוץ שממנו יצאנו?
משם המשיכו לאיטליה, ובהמשך ללונדון, כשהם בונים חיים שלא נשענים על מסלול מוכתב מראש אלא על בחירה מודעת בכל פעם מחדש. זה פרק על זהות, על אומץ לשנות כיוון גם כשהכול כבר “מסודר”, ועל ההבנה שלפעמים לא בורחים מהחיים – פשוט בוחרים אותם אחרת.

כשהמציאות בישראל דוחפת לשינוי: יעל מרקל והמעבר להולנד

יעל מרקל ובעלה אלי חיו בגני תקווה עם שני ילדים מתבגרים, עד שהצעת עבודה מעניינת בהולנד פגשה תסכול עמוק מהמצב החברתי והפוליטי בישראל.ההחלטה התקבלה ביום העצמאות, ונעשתה כבחירה משפחתית משותפת, מתוך רצון להקשיב גם לילדים.בפרק דיברנו על מעבר עם מתבגרים, על קהילה ישראלית שהולכת וגדלה בהולנד, על חוסר הוודאות סביב המלחמה והטיסות שבוטלו, ועל הקליטה בבית הספר, שהתחילה טוב אבל הפכה למאתגרת עם הזמן.זה פרק על רילוקיישן שלא נולד מחלום, אלא מהצורך לעצור, לחשוב מחדש, ולבחור אחרת.

הרגע שאחרי החלום: כשהגענו ליעד, ומה עכשיו?

בפרק הזה אנחנו מדברים על רגע שכמעט אף אחד לא מדבר עליו - הרגע שאחרי החלום.אחרי המעבר, אחרי ההצלחה, אחרי שהכול כבר הסתדר לכאורה.דרך סיפורים של אורחים שהתארחו אצלנו, אנחנו בוחנים למה דווקא אז מגיע בלבול, ריק או צורך בשאלה חדשה, ואיך הרגע הזה הוא לא כישלון אלא שלב טבעי בהתפתחות.זה פרק על רילוקיישן, על קריירה, ובעיקר על המשמעות שמתחילה כשהדרך נגמרת.

מהחלום לצלחת: המסע של הדר מולר לעבודה במסעדת מישלן בג׳ירונה

הדר ידעה מגיל צעיר שהיא רוצה להיות טבחית. בזמן שחברים יצאו לטיולים וחופשות, היא עבדה שעות ארוכות במטבחים בתל אביב, למדה דרך הידיים, ושילמה מחירים לא פשוטים. בגיל 24 היא הבינה שאם היא רוצה להתקדם באמת, היא חייבת לצאת החוצה וללמוד בחו״ל.
אחרי מחקר מעמיק, פסילת ארה״ב בגלל מרחק ועלויות, ועצירה קצרה באנדורה כדי להתחבר לשפה ולתרבות (ולעשות המון סקי...), הדר בחרה בברצלונה וב־CIB, בית ספר לבישול מהנחשבים באירופה. המעבר לא היה קל. חרדות, בדידות, פרידה מהבית ומהמשפחה, ולימודים אינטנסיביים בעיר זרה.
כדי לשרוד כלכלית וגם נפשית, היא התחילה לבשל, לעשות בייביסיטר ולפגוש אנשים דרך הקהילה הישראלית. ואז, דווקא אחרי פרוץ המלחמה בישראל, היא התקבלה לסטאז׳ הנחשק ביותר, מסעדת שלושת כוכבי המישלן של האחים רוקה בג׳ירונה, היחידה מבין עשרות סטודנטים.
היא נגעה בפסגה, חוותה לחץ, חוסר ביטחון, וגם אהבה גדולה למקצוע. במקביל לעבודה במטבח מהטובים בעולם, המשיכה לבשל אוכל ביתי לישראלים, כי שם היה הלב. היום הדר חיה בג׳ירונה, עובדת במסעדת מישלן, מבינה שהחלום לא תמיד נראה כמו שדמיינו, וממשיכה לשלב בין שאיפה למצוינות לבין הצורך בשייכות, חום ושפה מוכרת.
זה פרק על הגשמת חלום, על מחירים, על בדידות, ועל הרגע שאחרי הפסגה.

ספרד כנקודת שבר ונקודת התחלה: הסיפור המטלטל של אנה בין רחובות למדריד, אובדן וחיים מחדש

אנה הגיעה לרילוקיישן לספרד לא מתוך חלום, אלא מתוך מציאות חיים שלא השאירה הרבה ברירות. היא הכירה מדען ספרדי שהגיע למכון ויצמן, התחתנה, ובמהלך צוק איתן, כשהיא בהיריון ורצה למקלט, עלתה לראשונה השאלה האם אפשר להמשיך לגדל ילדים תחת איום מתמיד.ב־2015 הם עברו למדריד. המעבר עצמו לא הפחיד אותה, היא כבר עשתה הגירה בילדותה מברית המועצות לישראל וידעה להסתגל. הקושי הגדול הגיע מכיוון אחר, בנה מנישואים קודמים נשאר בישראל לאחר מאבק משפטי מורכב.חמש שנים לאחר מכן, באמצע הקורונה, חייה השתנו באחת, בעלה נפטר מדום לב מול עיניה, בגיל 37. אנה מצאה את עצמה לבד במדינה זרה, עם ילד עם צרכים מיוחדים, ועם שאלה אחת כואבת, איך ממשיכים מכאן.בין חזרה לישראל לבין הישארות בספרד, היא בחרה בדרך ביניים, עיר קטנה בצפון ספרד, קרוב למשפחה של בעלה, עם עצמאות, שפה חדשה, ומערכת חינוכית תומכת. זה פרק על אובדן, הישרדות, והבחירה האמיצה לחזור לחיים בקצב אחר.לינק לעמוד הטיקטוק של אנה בו היא משתפת על המסע שלה

טקסס שינתה אותי, ישראל קוראת לי: אביה טרכטינגוט על רילוקיישן לארה״ב ודילמת החזרה

אביה לא תכננה רילוקיישן. היו לה חיים טובים בישראל, קריירה, חברים, הומור, זהות ברורה. ואז, באוגוסט 2015, כשהיא אחרי לידה והקטן שלה בן שלושה חודשים בלבד, אבי בעלה זרק משפט אחד ששינה הכול: “נראה לי שאנחנו צריכים לעבור לארה״ב”.שלוש שנים שהוא היה על הקו עם נדל״ן בארה״ב, הילדים קטנים, העסק בצמיחה, והוא הרגיש שזה הרגע. אביה, לעומת זאת, רק רצתה שקט. היא פחדה לאבד את עצמה, את החיים שבנתה, את מי שהיא.אחרי ביקור גישוש והתלבטות עמוקה, היא הבינה שאם לא תלך איתו, הוא עלול להישאר עם תחושת החמצה שתפגע במשפחה. אז היא זרמה, גם בלי להיות שלמה.באוגוסט 2016 הם נחתו בדאלאס, טקסס, עם 16 מזוודות ושלושה ילדים קטנים, ישר אל תוך החום המדברי. השנתיים הראשונות היו קשות, מבלבלות, ומטלטלות. רילוקיישן, כמו שאביה מתארת, מפשיט אותך מכל הזהויות שלך ומכריח אותך להמציא את עצמך מחדש.האישה שהייתה “המצחיקה של החבורה” בישראל, גילתה שבאנגלית ובתרבות אחרת היא לא מצליחה להיות מי שהכירה. זה שבר אותה, אבל גם בנה אותה מחדש. היום אביה מבינה שהרילוקיישן היה מתנה, הוא גילה לה שהיא הרבה יותר ממה שחשבה.ועכשיו, אחרי שנים בטקסס, כשהחיים שם טובים, היא מרגישה מיצוי. הלב מושך חזרה לישראל, להורים, לאחים, לדודים ולבני הדודים, למקום שבו היא מרגישה שהיא פורחת באמת. זה פרק על ויתור, בחירה, גילוי עצמי, והאומץ לדעת מתי גם לחזור הביתה.עמוד האינסטגרם של אביה בו היא משתפת על חוויות הרילוקיישן

בריחת המוחות, הכסף והאמון: איתי אטר על המספרים שאפשר להתווכח עליהם… אבל אי אפשר להתעלם מהם

בפרק המיוחד אירחנו את איתי אטר - פרופסור לכלכלה באוניברטיסת תל אביב אשר חוקר בשנים האחרונות את תחום ההגירה מישראל. בשנתיים האחרונות עזבו את ישראל כמעט 90 אלף אנשים. לא “עוד שנה רגילה”, אלא קפיצה היסטורית שמסמנת שינוי עומק. בפרק הזה אנחנו יושבים עם פרופ׳ איתי אטר, אחד הכלכלנים הבולטים בישראל, וחושפים את הנתונים שמאחורי גל ההגירה שאף אחד כבר לא יכול להסביר בקלישאות.
למה שליש מהעוזבים הם בעלי הכנסה גבוהה, מה המשמעות של איבוד כ־2,300 מהנדסים ו־481 רופאים, איך נראית מדינה שמאבדת 1.5 מיליארד ש״ח במס הכנסה בשנה אחת, ולמה 75 אחוז מהעוזבים צעירים מתחת לגיל 40.
אנחנו שואלים את השאלות שאף אחד לא אוהב לשאול:האם זו יציאה זמנית או נקודת אל־חזור, מה באמת דוחף את הישראלים החוצה, ואיך ישראל תיראה אם הגל הזה יימשך עוד חמש שנים.
זה לא עוד דיון על “יורדים”, זה צילום רנטגן של מדינה שמאבדת את האנשים שמחזיקים אותה.